נבואות, אמונות, תיוגים ומתמטיקה

"תראי" אני אומרת לה.

"סכום הספרות האמצעיות של מספר הרישוי נותן את המספר הראשון, וסכום שתי הספרות האחרונות נותן את הספרה השניה".

"אמא, את ממש עם ראש מתמטי!!!" סחה לי בת העשרה השניה כששיתפתי אותה על משחק שיש לי בראש בזמן נהיגה (לא לשפוט, זו הפרעה שיש לי כבר שנים. בודקת את הקשרים בין המספרים)

אני?? ראש מתמטי?? הבת של המורה ללשון וספרות, והמורה לחינוך גופני? הרי כל שנות ילדותי הרגיעו אותי שבמתמטיקה זה לא הקטע שלנו. בשביל זה התחתנתי עם מהנדס מהטכניון בכלל...

אז ככה היא זורקת לי משהו שסותר אמונה מאוד עמוקה שיש לי על עצמי מזה שנים?

אז מה אם על אף התואר המאוד הומני שלי עבדתי שנים במחשוב.

אז מה אם בתואר השני קיבלתי ציונים מצטיינים במימון, חשבנאות ושאר דברים שבכלל הם "לא התחום שלי"

אז מה אם אני נהנית היום בטירוף כשאני מצליחה לעזור למתבגרות בשיעורי הבית במתמטיקה?

מתמטיקה זה לא הצד החזק שלי, ושלא יפריעו לי עם עובדות!

וכך התגובה הנונשלנטית של הבת שלי גרמה לי לחשוב על הדרך בה אנו מאמינים לאמירות שונות עלינו, נאחזים בהן כאילו היו אמת חקוקה, ולעיתים קרובות מדי, גם מעכבים את עצמנו בגלל שאנו נאחזים במשהו שאין לו כל אחיזה במציאות.

מנהלת פרויקטים מוכשרת ונהדרת שמעה במשך יותר מדי זמן מהמנהל שלה עד כמה היא לא מספיק, מצד אחד, ומצד שני היא יותר מדי. לא מספיק אקזקיוטיבית, יותר מדי רגישה. בכל פעם שהביעה ביקורת על דרך ההתנהלות, או חוסר שביעות רצון, והראתה כיצד הדברים פוגעים בחברה, חזר המנהל והזכיר לה שהיא לא מספיק וגם יותר מדי.

והיא האמינה לו. כשלבסוף עזבה את החברה ועברה תפקיד, המשיכו האמירות של מנהל זה להדהד בראשה. לגרום לה לפקפק בעצמה וביכולותיה. והאישה הזו היא מתנה לכל ארגון. עם ראיה רחבה ודרישות סופר גבוהות מעצמה, עם דקדנות וירידה לפרטים במקומות הכרחיים, מצויינת הרבה מעל המוני בינוניים סביבה. ועדיין היא חוזרת בכל פעם ומפקפקת בעצמה. "אולי אני יותר מדי?" אולי אני לא מספיק".

מנהלים. כמה אחריות יש לכם! יש כאלה שהפוסט הזה לא ידבר אליהם. מנהלים שהמילים שלהם באות ממקום שלילי, מקטין (מנהלים נרקיסיסטיים לדוגמא, עליהם נרחיב בפוסט המשך). אבל רבים וטובים פשוט לא מודעים למידה בה המילים שלהם משפיעות, מחלחלות ונשארות עוד זמן רב אחרי שכבר נשכחו מלב האומר אותן. אמצו ניסוחים מקדמים. תלמדו. אל תדרסו. זה פוגע בעובדים, וזה פוגע בארגון שמפסיד עובדים נהדרים שמאבדים את האמונה בעצמם.

ולעובדות.ים -הקשיבו לביקורת, בדקו את עצמכם. אבל תמיד גם השאירו מקום לספק. תאמינו ביכולות שלכם ובמה שאתם מביאים. לא בצורה יהירה. בצורה אחראית.