מחול, עידן רייכל וניהול

100 ריקודים בשלושה ימי פסטיבל. זה מספר הריקודים שצפיתי בהם בשבוע של פסטיבל כרמיאל. שתיים מבנותיי רוקדות בלהקה פעילה עם רפרטואר עשיר ומגוון, ואליהן הצטרף הבן, שמפאת גילו הצעיר הופיע "רק" במופע אחד. נתון זה הוביל לכך שבשלושה ימי פסטיבל צפינו ב - 6 מופעי מחול, עשרות להקות ברמות שונות, אלפי רקדנים מכל הסוגים והמינים וכאמור - המוני ריקודים.

וצפינו גם בעידן רייכל אחד יחיד ומיוחד.

אלו היו שלושה ימים אינטנסיביים, אפילו לנו, הצופים, שלמעט אפיזודת ריקוד קלה לצד המחוללים (לזכר ימים עברו... היו ימים...), לא באמת רקדנו. רק נדרשנו בעיקר לתמוך מהצד, לעבור בין המיקומים השונים של המופעים ולצפות בהנאה.

אז צברנו המון חוויות ורשמים, חזרנו נפוחים מגאווה ושמחה בלב על האוצרות הפרטיים שלנו, חיכינו בקוצר רוח שבנות הבית הבוגרות יחזרו הביתה כדי לתת חיבוק ארוך ארוך, להחליף רשמים ולשמוע חוויות מהצד שלהן. אבל חוויה אחת שלי מהפסטיבל נצרבה במיקום שונה בראש ודחפה אותי גם לכתוב עליה.

הארוע המרכזי בערב השני לפסטיבל היה תחרות כוריאוגרפיה שעמדה בסימן היצירה של עידן רייכל המוכשר. עשרה כוריאוגרפים הציגו ריקודים חדשים, מיוחדים, עוצרי נשימה, כל אחד מהם לצלילי שיר אחר של עידן רייכל, אשר ישב וצפה במופע עם הקהל. לאחר עשרת הריקודים, עלה עידן רייכל לבמה, מלווה בכמה נגנים, כדי להופיע עם מספר שירים נוספים. ואז התחיל "קסם" שהיווה השראה לכל הפוסט הזה.

בתום השיר הראשון, אותו הוא שר בעודו מלווה את שירתו בנגינת פסנתר, עבר עידן רייכל לאקורדיון, ושאל בקלילות את עשרות הרקדנים על הבמה אם יש מישהו מהרקדנים שיודע לנגן כמה אקורדים על פסנתר (הרקדנים בכלל היו שם "בטעות". הם עלו בספונטניות אחרי שרייכל קרא להם לעלות לרקוד איתו לפני הזמן המתוכנן, ו"אסר" עליהם, בחיוך כמובן, לרדת מהבמה בסוף השיר). למה הוא שאל אם מישהו יודע לנגן? לא כדי לעשות סקר על אחוז הרקדנים שגם יודעים לנגן, אם תהיתם. כדי להחליף אותו, אלא מה? רקדנית אחת (במקרה מהלהקה של בתי הגדולה) אמרה "אני" ועידן רייכל הזמין אותה לקום ממקומה ולגשת לפסנתר, הראה לה איך לנגן את האקורד שרצה (בזמן שכ-20 אלף איש בקהל צופים מהצד בדממה), וכשזו הבינה את תפקידה - התחיל השיר הבא.

על הבמה: עידן רייכל, מספר נגנים מהלהקה, עשרות רקדנים ישובים מסביב, ורקדנית אחת זורחת ליד הפסנתר. בעוד מאיה אברהם המוכשרת שרה על אהבה, הסתובב רייכל בין הרקדנים הישובים על הבמה, משך כמה מהם לקום והביא אותם למרכז הבמה, לרקוד עם השיר, לזרוח. להראות את עצמם. אלו היו דקות קסומות. ההתרגשות מהמתחולל על הבמה, המשיכה ללוות אותנו זמן רב אחרי ההופעה.

המופע כולו היה חגיגה אחת גדולה שהותירה אותנו עם חיוך עצום על השפתיים (וגם בלב).

כשנסענו למלון באותו הלילה, חשבתי לעצמי כמה גדול עידן רייכל, כמה נהדר הוא! וניסיתי להבין ממה אני מתלהבת. ובכל זאת, יועצת ארגונית. מחשבות וניתוח מצבים הם לא משהו שמוגבל לשעות מסוימות של היום. הם מלווים תמיד. בכל מקום ובכל סיטואציה. אז ניסיתי להבין עם עצמי - מה הופך אותו לכזה גדול בעיני? נכון, השירים שלו מצוינים, וההופעות שלו הן תמיד כיף גדול. אבל זה לא זה. לא בגלל זה יצאתי מהמופע מלווה בתחושה העילאית הזו (ובאופן מפתיע גם לא בגלל הריקוד המצמרר של הורה פרדס חנה, הלהקה בה רוקדים ילדיי).

בשקט של הנסיעה בחושך הוארה לי התובנה.

הוא גדול בעיני ביכולת שלו לתת כל כך הרבה מקום לאנשים סביבו. לשים את עצמו בצד, לנהל את המופע בשקט שלו, בענווה שלו, ולגרום לכמה שיותר אנשים להיות גדולים על ידו, ולזרוח. בלי לפחד שזה יאפיל על המקום שלו. הוא לא נהיה "קטן" בעיני בשל העובדה שאחרים היו במרכז ושהוא היה קצת "בצד". נהפוך הוא. הוא הרבה יותר גדול בעיני בזכות העובדה הזו.

המשך המחשבות משך אותי, באופן טבעי, להתבונן על עולם הארגונים, ולחשוב כמה הדבר דומה למה שמתרחש בניהול. על הקשר בין מנהלים והעובדים הכפופים להם, או עם קולגות ממחלקות אחרות.

מנהל שלוקח את העובדים שלו ומאפשר להם להיות טובים על ידו - רק מרוויח מזה. הפרויקטים שבתחום אחריותו מתקדמים ומצליחים. והוא עצמו נתפס כמנהל מוצלח. מנהל שמבין כי עובדים מצוינים שמקבלים את המקום שלהם, שרואים אותם, שמאפשרים להם להיות הגרסה הכי טובה של עצמם - מקרינים גם עליו, והופכים אותו למנהל טוב יותר, ובסופו של דבר הוא מוערך יותר גם על ידי קולגות וגם על ידי הממונים. ארגון שמעסיק מנהלים כאלה - מרוויח עובדים יעילים יותר, מחוברים יותר ושמחים.

עבדתי במהלך חיי המקצועיים עם מנהלים מסוגים שונים. טובים יותר ופחות. רבים מדי, לצערי, חששו מעובדים נהדרים על ידם. חששו שהדבר יפגע בתדמית שלהם, ובקידום האישי שלהם. וניסו לשמור על העובדים "קטנים".

כמה חשוב שכל ארגון יעודד ניהול יוזם, מעודד ומאפשר. ניהול שרואה את העובדים. שגורם להם לזרוח. וכמה חשוב שכל מנהל יזכור את זה וינסה לממש זאת. ירוויחו מכך העובדים, ירוויחו מכך הארגונים וירוויחו מכך המנהלים עצמם.